האם ילדכם מייחסים משקל רב יותר לרגשות שליליים או לחיוביים? האם הם נוטים לייחס למי שמפגין רגשות אחריות לרגשותיו או לא, ומה זה בכלל חשוב?
מסתבר שילדים שנותנים משקל יתר לרגשות שליליים, ולא מייחסים אחריות למי שמפגין את הרגש על רגשותיו - נוטים פחות להתנהגויות פרו חברתיות וליותר בעיות מופנמות כפי שיוסבר בהמשך.
ילדים צעירים נוטים להפגין 'הטיית חיוביות' – כלומר נוטים לחבוש משקפיים ורודים יותר מהמבוגרים כשם רואים את המציאות. הם מייחסים יותר משקל לטוב ולחיובי, ובד בבד עם התבגרותם נטייה זו באופן טבעי הולכת ונכחדת.
מחקר שהתפרסם החודש בכתב העת Early Childhood Research Quarterly בדק את הקשר בין 'הטית החיוביות' בפרשנות של ילדים צעירים סיטואציות חברתיות, לאיכות מיומנויות פרו חברתיות ובעיות מופנמות (Internalized problems). ייחודיותו של המחקר היא בבדיקת הקשר בין הבדלים אישיים ב'הטיית החיוביות' לתפקודם החברתי והרגשי.
המחקר שנערך על ידי המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'יה בשיתוף עם המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה, בדק 82 ילדות וילדים בגילאי 4-6. כל ילד צפה באמו בסימולציה של שיחת טלפון, שבה הביעה רגשות של כעס, שמחה ועצב. מיד לאחר מכן האם יצאה מן החדר, והחוקר תשאל את הילד או הילדה על פרשנותם את כל אחד מהרגשות שראו. כמו כן נשאל כל ילד האם הוא מייחס לאם את האחריות להבעת אותם רגשות. בנוסף, כל אם מילאה שאלון לדיווח עצמי אודות בנה או בתה, המתייחס להיבטים שונים של התנהגות פרו חברתית ולבעיות מופנמות מששת החודשים שחלפו.
במחקר נמצא שילדים שנותנים יותר משקל לכעס ולעצב שמפגינה האם מאשר לשמחה וחושבים שהאם אינה אחראית לרגשותיה – נוטים להפגין פחות התנהגויות המכוונות להועיל לאחר, ונמצא אצלם יותר בעיות מופנמות הנקשרות לקושי בהתמודדות עם מצבי מתח.
אז מהן בעצם התנהגויות פרו חברתיות?
התנהגויות פרו חברתיות הן התנהגויות שמכוונות להועיל לאחר. רכישת מיומנויות אלו חשובה למסוגלות החברתית במהלך הילדות המוקדמת, בעיקר בשלב הכניסה לבית הספר – שלב המצריך מיומנויות חברתיות ברמת תחכום גבוהה יותר. כשילדים צעירים לומדים כללים חברתיים, הם הופכים באופן הדרגתי רגישים יותר למצבים בהם התנהגויות פרו חברתיות נדרשות, וככל שהם מתבגרים הם נוטים לברור ולהפעיל התנהגויות אלו בעיקר כלפי חבריהם הקרובים והוריהם ופחות כלפי זרים.
מהן בעיות מופנמות?
הכוונה היא לקושי להתמודד עם מצבי מתח, כשהביטויים לכך לא בהכרח ניכרים לעין. למשל הקושי להכיל רגשות שליליים, הימנעות חברתית, תחושת בדידות או האשמה עצמית, סימפטומים פיזיים שאינם קשורים למצב רפואי (כאבי בטן, כאבי ראש, הפרעות בשינה, שינויים בתיאבון וכו), עצב, עצבנות, קשיי ריכוז ועוד.
עצות לחיזוק הטית החיוביות בילדות הצעירה:
תווכו לילדיכם את המציאות. כשאתם נמצאים יחד עם ילדיכם בסיטואציה חברתית המלווה ברגשות עזים, למשל- חזרתם עצבנים מהעבודה ופעולה קטנה של ילדיכם עוררה בכם תגובת זעם לא מותאמת - נצלו את הסיטואציה שנוצרה כדי להסביר, שאומנם לא אהבתם את זה שלא הסכימו לקבל תשובה שלילית (או כל פעולה אחרת שעשו או לא עשו למורת רוחכם), אבל האמת היא שלא התכוונתם להגיב בעוצמה כזו, ושזה לא קשור אליהם. הסבר זה, יחדד לילדים שאתם לוקחים אחריות על רגשותיכם, וכך יוכלו לרכוש את היכולת לייחס אחריות לרגשות לעצמם ולאחרים.
תנו מקום לכל טווח הרגשות. לעיתים יש נטייה להעצים רגשות של עצב וכאב, ולהתייחס בביטול לרגשות אושר, שמחה והתלהבות. זכרו כי אתם מהווים מודל לחיקוי, ואם תתנו מקום גם לשמחה, כך ילדיכם יידעו גם הם לתת לה מקום של כבוד, ממש כמו לרגשות אחרים.
תנו חיזוקים חיוביים להתנהגויות פרו חברתיות. כשילדיכם בוחר לוותר לילד אחר, דואג לילד שעצוב או שקיבל מכה, שמציע לעזור לחברו או כל פעולה פרו חברתית אחרת – שבחו אותו על כך. תנו לו לדעת שאתם ערים לכך ומעריכים זאת.
חשוב לשים לב, שבניגוד לבעיות התנהגות מוחצנות שמתבטאות בפעולות אקטיביות הפוגעות בסביבה, הרי שבמקרה של בעיות התנהגות מופנמות עליכם להיות ערניים יותר כי ההרסנות מופנית פנימה. ילדים אלו סובלים מערך עצמי ירוד, נוטים להימנעות חברתית והאשמה עצמית, אך הם אינם מפריעים בכיתה, או בבית ולכן איתורם קשה יותר. עם זאת, בעולמם הפנימי החוויה היא קשה ויש לטפל בה בשלב מוקדם ככל האפשר. איתור מוקדם של קשיים מסוג זה והפניה לטיפול פסיכולוגי, יכולה לשפר את רווחתו של הילד במידה רבה מאוד.
ביבליוגרפיה
Donohue, M. R., Goodman, S. H., & Tully, E. C. (2017). Positively biased processing of mother's emotions predicts children's social and emotional functioning. Early Childhood Research Quarterly, 38, 1-9.
