נתקלתי בכותרת המסקרנת "ילדים להורים גרושים יהיו שמנים" והתמלאתי פליאה. הרי יש כל כך הרבה משתנים נוספים על גירושים, כשמדובר בתופעה מתרחבת שבה כ 30% מהזוגות מתגרשים. לא דין גירושים מכבדים וברוח טובה, כדין גירושים מכוערים עם מערכת יחסים קונפליקטואלית מתמשכת בין הגרושים. ומה לגבי זוגות שממשיכים לחיות יחד אבל ברמת קונפליקט גבוה? בדמיוני ראיתי את החוקרים בודקים אוכלוסיית ילדים רחבה – בעוד הם מנסים להצליב בין הילדים שסובלים מהשמנה לבין הילדים להורים גרושים ומוצאים חפיפה גבוהה.
"על פי מחקר חדש שנערך באוניברסיטת פלורידה, לילדים שהוריהם התגרשו – יש סיכוי גבוה יותר לסבול מהשמנת יתר בהמשך החיים, כך עולה מידיעה שפורסמה אתמול (יום ב') ב"דיילי מייל" הבריטי". כך נמסר במאמר, אז חיפשתי את המקור.
מסתבר, שכל קשר בין הכותרת האטרקטיבית לתוכן המחקר- מקרי בהחלט.
המחקר מנסה להסביר קשר מבוסס בין ילדים שגדלו בעוני, לבין נטייה להשמנה בבגרותם. המשתנה באמצעותו החוקרים מסבירים את הקשר הוא אירועי חיים בלתי צפויים, המאפיינים את האוכלוסייה של האנשים החיים בעוני, ובהם- מעברי דירה, גירושין ועוד. ההסבר נעוץ בכך, שנסיבות חיים קשות בילדות, הובילו את הילדים לפתח הרגלי אכילה בעייתיים ובמקום להסתמך על תחושת רעב טבעית, הם אוכלים מיד. המחקר מתמקד באירועי חיים לא צפויים, אך אינו מתעמק בהיבטים רגשיים של האכילה כפיצוי על תחושת רעב מתמשכת בילדות, צריכת סוגי מזון עתירי שומן ופחמימות שנגישים יותר לאוכלוסייה שחיה מעוני לעומת מזון בריא ודל קלוריות שנגיש לאנשים שיש להם כסף. אכילה רגשית כפיצוי על חסכים רגשיים, כי אנשים שחיים בעוני נאלצים לעבוד הרבה יותר קשה והרבה יותר שעות בשביל הרבה פחות כסף, וכך לאותם ילדים יש פחות זמן הורים או זמן איכות עם הוריהם ועוד ועוד.
עוד חשוב לדעת, שהמחקר סובל ממגבלות מחקריות. למשל- המבוגרים שממלאים שאלונים לדיווח עצמי, מתבקשים לדווח על היקף הכנסת הוריהם. רבים מהם לא יודעים מה הייתה הכנסת ההורים, ולא בלתי סביר להניח- שהוריהם לא שיתפו אותם בהכנסתם.
לפניכם סיכום ממצאי המחקר כפי שהוצגו במקור:
הקשר בין מצב סוציו אקונומי נמוך [עוני] להשמנת יתר ידוע כבר מזה זמן. במחקר הנוכחי נבדקה המסגרת התיאורטית של היסטוריית החיים כדי להסביר את הקשר בין השניים. נגזרת ממדעי ההתנהגות ההתפתחותית- היסטורית החיים מדגישה איך השינוי במידת החשיפה לאירועים בלתי צפויים במהלך הילדות מעלה את הסיכוי להבדלים האישיים בטווח התהליכים הפסיכולוגיים חברתיים לאורך מסלול החיים.
הממצאים הנוכחיים מציעים שחשיפה לאירועים בלתי צפויים (מאפיין שכיח לסביבה סוציו אקונומית נמוכה) קשורה לאימוץ אסטרטגיה מהירה הקשורה להיסטוריית חיים, המסומנת על ידי אימפולסיביות ובמיקוד במטרות לטווח קצר. המחקר מדגים איך אסטרטגיה מהירה הקשורה להיסטוריית חיים נמצאה קשורה להתנהגויות לא סדירות של ניהול משקל כגון: אכילה גם כשאין תחושת רעב, שמנבאות מסת גוף גבוהה (BMI גבוה התואם לעודף משקל או להשמנת יתר) והשמנת יתר. בשני מחקרים המרכיבים את המחקר הנוכחי, נבחן המצב הסוציו אקונומי בילדות, מתוך השערה שהשמנת יתר נעוצה בחוויות ילדות. המודל במחקר השני מאשר שהשפעות של ילדות במשפחה במצב סוציו אקונומי נמוך על BMI והשמנת יתר בבגרות, יכולה להיות מוסברת בחלקה בחשיפה למצבים לא צפויים, אימוץ אסטרטגיית חיים מהירה כנובעת מהיסטוריית החיים ואי סדירות בניהול הרגלי אכילה.
מה לגבי אירועי חיים לא צפויים בקרב ילדים ממשפחות ממצב סוציו אקונומי גבוה?
המחקר אינו עוסק בשאלה זו ולכן אין לי תשובה לנושא. עם זאת, בהתבסס על תיאוריות ההתקשרות- סוג ההתקשרות שמתקיימת בין הדמות המטפלת העיקרית (לרוב האם) לבין התינוק או הילד, הוא שיקבע במידה רבה את תחושת הקביעות בחייו של הילד והבוגר, כך שילד ממשפחה בעלת ממון עם אימא עם סגנון התקשרות אמביוולנטי (לפרקים רוצה אותו ולפרקים דוחה אותו), יכול להפגין הפרעות מסוגים שונים, והפרעת אכילה היא רק אחת מהן.
לסיכום, חשוב לזכור:
גירושים הוא אירוע חיים משברי אך שכיח, ומידת ההשפעה השלילית שלו על חיי הילדים, תלויה במידה רבה באופן שבו הם מתקיימים, ברמת התפקוד המתמשכת של ההורים, ובהמשך שגרת החיים של הילדים, ולא הגירושים בלבד הם שיכולים להסביר את התפתחותה של הפרעה כזו או אחרת בבגרות.
חיים בעוני, אלו חיים קשים שמזמנים הרבה מאוד חוויות קשות בילדות שיכולות להשפיע בתורן גם בבגרות, ולכן כחברה כדאי שנעשה כל שביכולתנו לסייע בצמצום כמות האנשים שחיים בעוני כדי לשפר את פני החברה.
אם הייתי צריכה לתת כותרת אמינה למאמר המקורי, הרי שזו הייתה: אנשים שגדלו בעוני, סובלים ממגוון רחב של קשיים – ביניהם נטייה להשמנה בבגרות.
Maner, J. K., Dittmann, A., Meltzer, A. L. & McNutly J. K. (2017). Implications of life-history strategies for obesity, Proceedings of the National Academy of Sciences.
