קשה לך להציב גבולות לילדים? נכנעת מול דרישותיהם הבלתי פוסקות? מתקשה לדרוש מהם לקחת אחריות על עצמם? על כך במאמר שלפניכם.
עבור הורים רבים, להציב גבולות לילדים כרוך בקושי – זה מעורר ויכוחים, מריבות ולא תמיד ברור להורים מה הרציונל לגבול שהציבו ומתי אפשר לוותר ועד כמה. יתר על כן, יש המון בלבול ועמימות סביב מהות המושג "ההורה הטוב". השפע הוא מכל עבר – שפע של חפצים, בגדים, גאדג'טים, ומשחקים – אל מול הפרסומות הגלויות והסמויות המכוונות לילדים שמעוררות בהם את החשק לרכוש עוד ועוד, להתחדש ולגוון, וכדי להתרגש צריך
הרבה יותר, גדול יותר, נוצץ יותר וכל זה מתורגם ללחץ בלתי פוסק על ההורים לספק את הסחורה.
ומה אם יש לנו את היכולת הכלכלית להיענות לדרישות הילדים? האם צריך להציב גבול מלאכותי מול שטף הדרישות של הילדים? ואם כן, למה זה טוב בכלל?
רותי בת 49, אימא ל-3 ובהם מתבגרת בת 16, מודה שהיא לא מסוגלת לזה: "אני לא יכולה להגיד לה לא. לכל החברות שלה יש סמארטפון מדגם מסוים והיא רוצה גם, ויש לי את האפשרות הכלכלית לתת לה, אז איך אני יכולה להגיד לה לא? היא רוצה בגדים ממותגים – ביקשה ג'ינס של דיזל ליום הולדתה האחרון- הוא עולה 1,100 ₪!! זה נשמע לי הון עתק בשביל ג'ינס, אבל אם זו מתנת יום הולדת אז למה להתנגד בעצם? בכלל אני מרגישה שכבר הרמתי ידיים וכל עוד אני יכולה להרשות לעצמי- אז אני מסכימה לכל הגחמות שלה. לא מבינה איך אימהות מצליחות לעמוד בלחץ הזה...".
רון אב לשניים, גרוש, אב לתאומים בני 11: "כשחיינו כולנו בבית אחד אז הרגשתי שאני מצליח להציב גבולות מסוימים. היום כשאני רואה אותם פעמיים בשבוע באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני, מרגיש לי שאני צריך לפצות אותם. חוץ מזה שאימא שלהם קונה להם ונותנת להם כל מה שהם מבקשים ואני לא רוצה לצאת האיש הרע בסיפור. אז לאחרונה אחד הילדים איבד את האייפון שלו, וקניתי לו חדש, למרות שזה היה לי כבד מאוד כלכלית".
אנחנו חיים בתקופה כל כך מבלבלת. מצד אחד מעבירים לנו מסר שהילד הוא במרכז, והורים משקיעים את נשמתם בכל היבט כדי לעזור לילד להתפתח, להגיע להישגים ולהתמודד עם העולם המתקדם, הטכנולוגי וההישגי שבו אנחנו חיים. מצד שני יותר ויותר הורים פונים לטיפול ולהדרכות הורים סביב סוגיות של בעיות התנהגות של ילדיהם, קושי בסמכות והצבת גבולות או פערים משמעותיים בין ההורים בתפיסות החינוכיות שמובילים לרמות קונפליקט בבית.
אז למה צריך בכלל גבולות?
דמיינו לעצמכם שאתם עומדים לחצות נהר שוצף, ומעליו גשר מקצה אחד של הגדה לקצה השני. הגשר רחב ויציב דיו כדי שתוכלו לחצות את הנהר בבטחה. במקרה אחד הגשר מורכב מבסיס לדריכה, פתוח משני צדדיו, ובמקרה שני אותו הגשר בדיוק שסגור מצדדיו בהגבהה. באיזה מהמקרים תרגישו נוח יותר ללכת על הגשר? עבור רוב האנשים התשובה היא שבמקרה השני, משום שהגבולות הצדדיים נותנים לנו תחושת ביטחון.
אותו הדבר עם גבולות לילדים ולמתבגרים. החופש להרגיש בטוחים ומוגנים בעולם, מבוסס על הידיעה שכל מעשיהם נעשים בטווח של גבולות ידועים וברורים מראש. כשאין גבולות כאלה, או שהגבולות אינם ברורים או עקביים – הילד ינסה לפרוץ את הגבולות שוב ושוב כדי להבין היכן עובר הגבול.
נניח שנערה בת 13 יוצאת עם חברותיה בערב שישי, והוריה אומרים לה- תחזרי לכל המאוחר עד חצות. אותה נערה עשויה להתרעם ולהגיד "אבל לחברות שלי מרשים לחזור עד 1.00 ורק אותי מגבילים", מה שעלול לגרום להוריה לחשוב, שהם הורים מגבילים או נוקשים יחסית לאחרים ובתם סובלת מכך.
עם זאת, אפשר לחשוב על כך בצורה אחרת- הנערה בגיל ההתבגרות, ממלאת את תפקידה- למרוד בהוריה דרך מחאה או התנגדות, כדי לבסס את נפרדותה מהם. עם זאת, בתוך תוכה היא יודעת שיש מי שדואג לה ושומר עליה, וכך היא מרגישה בטוחה לצאת ולבלות וליהנות מהשעות שאפשרו לה. אילו היו אומרים לה "תחזרי מתי שאת רוצה, אנחנו סומכים עלייך", אפילו אם מדובר בנערה אחראית ובוגרת, שהוריה אמרו זאת כדי לאפשר לה תחושת חירות - הפרשנות שיכולה להתקבל אצלה היא – שלהוריה לא אכפת ממנה. יכול להיות שחברותיה יקנאו בה על החירות יוצאת הדופן שזכתה לה, אבל ברמה האישית היא עלולה להרגיש הרבה פחות מוגנת ובטוחה מהן.
מה עושים כשההורים גרושים ויש צורך לפצות?
הורים צריכים לזכור שאין זה מתפקידם לפצות את ילדיהם על הפרידה, או להתחרות בהורה הכיפי יותר/ העשיר יותר וכיוצא באלו. עבור הילד, הוריו נשארים הוריו לצמיתות, ולכן – גם אם ינסה לנצל את המצב כדי למקסם את מה שהוא יכול להשיג מהוריו, בסופו של יום, תחושת ניצול של הורה אחד או של שניהם, לא יובילו אותו להרגיש טוב יותר בשום מקרה. ילד זקוק להורה זמין לו כשהם יחד, חם, קשוב ומגונן במידה נאותה - ואת כל אלו לא ניתן לקנות בכסף. כל עוד צרכיו הבסיסיים של הילד מתמלאים, הוא ירגיש שיש לו. עמידה נחושה ואסרטיבית בפני דרישות לא הגיוניות או מיותרות מצד הילד, היא לא תמיד תפקיד נעים, אבל חלק חיוני בתפקיד ההורה.
מה חשוב לזכור לגבי גבולות?
לתאם עמדות בין ההורים, כדי שנושא הגבולות לא יהפוך להיות מקור לוויכוחים זוגיים או משפחתיים.
לשמור על עקביות. אם החלטתם שבבית הילדים מקבלים פלאפון בכיתה ג', אל תיכנעו ללחצים של הילד או הילדה ותתנו להם פלאפון בכיתה ב'.
חשבו מלכתחילה מה הרציונל לגבול שהצבתם? האם שעת השינה היא הגיונית ותואמת גיל? בכיתה א' אפשר לדרוש מהילדים ללכת לישון ב 20.00 אבל שנתיים מאוחר יותר לא בטוח שיהיו מספיק עייפים בשעה זו. באמצע השבוע חשוב להקפיד על שעת השכבה שתאפשר מספיק שעות שינה לפני יום הלימודים, אבל בשישי אפשר לקבוע גבול רחב יותר.
להיות פתוחים למשא ומתן על גבולות לפעמים. אולי הגבול שקבעתם נוקשה מדי או לא מתאים לילדיכם? במקרה כזה הרשו לעצמכם להקשיב לטיעונים של ילדיכם ולהיות נכונים לקיים דיון חוזר ביניכם ההורים כדי להחליט האם השתכנעתם ומהו הגבול החדש או לא, ולחזור לילדיכם עם התשובה.
אין זה מתפקידו של ההורה להיות מרצה (מלשון ריצוי) או חבר. תפקידו של ההורה להיות דמות סמכות מכוונת ואוהבת בחייו של הילד, ולפעמים המשמעות היא גם להסכים להיות מושא לכעסים והתנגדות, מבלי להתפרק כתוצאה מכך.
למאמר ב YNET
