מחקר חדש מעלה שמכות בטוסיק (הצלפות בישבן) מזיקות לילדים בהיקפים נרחבים ממה שחשבו בעבר.
ב 20.11 צוין יום הילד הבינלאומי או יום זכויות הילד שנועד לקידום רווחתם של ילדים וילדות בעולם. מטרות יום הילד הן, בין היתר, גיוס התקשורת למודעות וקידום מעמדם וזכויותיהם של הילדים ברחבי העולם בקרב הציבור. מטרה נוספת של יום הילד היא העלאת המודעות לזכויות הילד בקרב הילדים עצמם.
ב 1991 ישראל חתמה על האמנה בדבר זכויות הילד, הכוללת בין היתר את הסעיף הבא:
"המדינות החברות ינקטו באמצעים: תחוקתיים, מנהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים על מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית, חבלה, התעללות, הזנחה, טיפול רשלני, אכזריות או ניצול".
למרות האמור, ולמרות שבמדינת ישראל, קיימת חובת דיווח לרשויות על מקרים של אלימות כלפי ילדים, שחלה על כלל הציבור (ניתן לדווח למשטרה או למחלקה לשירותים חברתיים ביישוב מגוריכם) ולא רק על אנשים המקצוע, הרי שאלימות הורים או מטפלים כלפי ילדים היא אירוע שכיח יחסית.
רוב המחקרים בעבר שבדקו איך מכות בטוסיק משפיעות על ילדים, נעשו בקרב משפחות ממדינות במצב כלכלי טוב כגון ארה"ב, קנדה ופחות נבדקה ההשפעה על ילדים בקרב משפחות ממדינות עם הכנסה נמוכה עד בינונית – או כפי שהן מכונות מדינות מתפתחות.
מכות בטוסיק היא אחד העונשים הנפוצים ביותר שהורים עושים בהם שימוש בכל העולם.
המחקר החדש, שבוצע באוניברסיטת מישיגן, הינו מחקר בינלאומי שעשה שימוש בבסיסי נתונים שנאספו על ידי UNICEF (קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים) ב 62 מדינות – המייצגות כמעט שליש ממדינות העולם – והדגימו שדיווחי הורים על מכות בטוסיק נקשרו לרמת התפתחות חברתית נמוכה בקרב 215,885 ילדים בגילאי 3-4.
הורה או מטפל נשאל באופן אישי, האם הילד מסתדר עם ילדים בני גילו. האם הילד מכה, בועה או נושך אחרים, והאם הילד מוסח בקלות. השאלה על מכות בטוסיק נגעה לענישה פיסית שנעשה בה שימוש בחודש האחרון כלפי הילד או כלפיו אחיו.
שליש מהנשאלים העידו כי הם מאמינים בענישה פיזית וכי היא חיונית לחינוך הילד כראוי. מבין הילדים במחקר, 43% ספגו מכות בטוסיק, או גדלו בבית שבו אחד הילדים ספג מכות בטוסיק.
ממצאי המחקר מעלים שההתפתחות החברתית של הילד נפגעה בשני המקרים- גם כשהוא באופן אישי ספג מכות בטוסיק וגם כשאחד או אחת מאחיותיו ספגו ענישה מסוג זה.
"נראה כי במדגם זה, מכות בטוסיק גורמות יותר נזק מאשר תועלת", כך לדברי גרטי פייס, החוקר המוביל ודוקטורנט לעבודה סוציאלית וסוציולוגיה.
פייס גורס כי "הפחתה בענישה גופנית, תועיל מאוד בהפחתת העול של בריאות הנפש של הילד ותשפר את התפתחות הילד באופן כללי".
עד כה, 54 מדינות אסרו שימוש בענישה גופנית, שיכולה רק להיטיב עם רווחת הילד לטווח הארוך, כך לדברי החוקרים.
בישראל, בה ישנה אוכלוסייה גדולה הקרובה לדת או מושפעת ממקורותיה, יש הסומכים את טענתם על הפסוק: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ – שׂוֹנֵא בְּנוֹ, כלומר מי שאינו מלקה את בנו בשבט (שוט) – שונא את בנו והכוונה היא כי מי שאינו מבקר את ילדיו ואינו מעניש אותם – שונא את ילדיו (כי אינו מחנך אותם).
נראה כי המסרים הסותרים הללו מבלבלים את ציבור ההורים, שמחד מודעים לזכויות הילד ולאיסור החוקי להכות ילדים, ומאידך – גדלו במשפחות בהן ענישה פיזית הייתה מקובלת וחלקם נוטים לומר "יצאתי בסדר למרות זה ואולי דווקא בזכות זה" ותכופות הם חסרים כלים אחרים להשגת מטרותיהם החינוכיות.
אז מה אפשר לעשות?
לא להכות. אין שום מקרה שבו יש לגיטימציה להכאת ילד, ובכלל זה מכות בטוסיק, דחיפות, טלטול, צביטות או כל דבר שכרוך בהפעלת כוח פיזי כלפי הילד.
אם הילד מסכן את עצמו, אתכם או אחרים, מותר לכם ומחובתכם – להרחיקו, או להתרחק ממנו כדי למנוע פגישה. אם הילד פוגע בעצמו, אז ניתן להחזיקו (מה שמכונה בעגה המקצועית "הולדינג") באופן שיעצור אותו מלעשות זאת עד שיירגע.
יש ילדים מאתגרים, שמביאים את הוריהם לקצה, לאובדן שליטה, לתחושת חוסר אונים. אל תישארו עם זה לבד. בקשו עזרה מבן או בת זוגכם, מהמשפחה המורחבת, מהצוות החינוכי ומנשות ואנשי מקצוע אם צריך. הסתרה וניסיונות טיוח, רק יחמירו את המצב הקיים ולכן, גם אם זה מעורר תחושות קשים- זכרו שאתם לא לבד ולא צריכים להישאר לבד במצבים מהסוג הזה. הורות היא מאתגרת לכולן.ם, על אחת כמה וכמה לילדים עם מורכבויות.
