איך נוכל להשפיע על הדימוי העצמי שלנו ושל ילדינו?

כתיבה: רוני שמילוביץ' MSW, הוד השרון, דרור לנפש - המרכז לטיפול רגשי

עריכה: שיר דרור

אנחנו נוטים להתייחס לדימוי עצמי כקבוע, אך זה לא בדיוק ככה - הדימוי העצמי שלנו הוא גמיש ודינמי. אנסה להדגים כיצד נבנה הדימוי העצמי בעזרת חוויה שלרובנו תהיה מוכרת - רכיבה על אופניים.

איך נבנה הדימוי עצמי? ההתנסויות שלנו בחיים מרכיבות חלק משמעותי מתפיסתנו את עצמנו. כך למשל כשננסה לראשונה לרכב על האופניים וניפול, אוכל להגיד לעצמי 'אני לא רוכבת טובה'. כמובן שניתן לקחת את אותה חוויה ולהמשיג אותה אחרת- "אני עוד לא טובה מספיק ברכיבה על אופניים" או "אני יותר טובה בריצה מאשר ברכיבה על אופניים" וכן הלאה. ההתנסות עצמה משפיעה על הדימוי העצמי שלנו בזוויות שונות, אבל אינה חזות הכל ואינה מעידה על איך שכל אחד ואחת מאיתנו נתפוס את אותה התנסות. במהלך התבגרותנו נחווה עוד ועוד התנסויות שונות שגם הן ישפיעו על הדימוי העצמי שלנו ברבדים שונים- האם אני תלמידה טובה, האם אני חברה טובה, האם אני בת משפחה טובה ועוד.

הקשרים שלנו עם האנשים המשמעותיים בחיינו, גם הם משפיעים על הדימוי העצמי שלנו. כך למשל, התגובה של ההורים שלנו לנפילה מהאופניים יכולה להיות חיובית כגון "התאמצת כל כך טוב! פעם הבאה בטוח תצליחי יותר" או שלילית כגון "איך יכולת ליפול? את חייבת להשתפר!". כל אחת מהאמירות הללו ישפיעו באופן שונה על הפרשנות שלנו את עצמנו, ומכאן גם על הדימוי העצמי המתעצב שלנו. אם הרגשנו שאנו מאכזבים את אלה שחשובים לנו, זה לא יהיה מפתיע שהדימוי העצמי שלנו ייפגע או ישתנה לרעה בעקבות אותה חוויה. לעומת זאת, תגובה מעודדת- אך מציאותית- תעזור לנו לראות את הנפילה כמכשלה בדרך ולא כחזות הכל. תגובה אשר לא תתחבר להתנסות באופן מציאותי עלולה לפגוע בקשר שלנו עם האחר שהגיב לנו. בדוגמא הזו, אם ההורה מגיב- "רכבת מעולה! נרשום אותך לתחרות רכיבה!" – הרי אין קשר בין ההתרחשות לבין התגובה, ומתוך כך אנחנו יכולים להסיק שאותו הורה לא רואה אותנו באמת, לא מבין מה קרה עכשיו ולהבא ייתכן ולא ניטה לסמוך על הפרשנות שלו להתנסויות שלנו. מתוך כך ניתן להבין שישנה חשיבות רבה מאוד לתגובות הסביבה הקרובה והאנשים המשמעותיים בחיינו, בכלל זה כמובן הורינו, על החוויות שלנו כילדים ופעוטות. תגובות אלו משחקות תפקיד משמעותי מאוד בבניית הדימוי העצמי. בהמשך החיים, ככל שניצור ויהיו לנו עוד קשרים משמעותיים גם התגובות האלה יכולות להשפיע על הדימוי העצמי שלנו.

אלמנט נוסף המשפיע ומעצב את הדימוי העצמי שלנו הוא החברה בה אנו גדלים. למשל בדוגמא של רכיבה על אופניים - ניתן לשפוט לפי הגיל בו לומדים לרכב- אם בחברה שבה גדל הילד רוב הילדים יודעים או מצופה מהם לדעת לרכב בגיל 6, ואילו הוא לומד לרכב רק בגיל 10, ייתכן והדימוי העצמי שלו ייפגע בהשוואה החברתית.

ההשוואות החברתיות האלו הן בלתי נמנעות, אבל כפי שכבר ציינתי, אין ההשוואה חזות הכל. הפרשנות שאנחנו ניתן להבדלים בינינו ובין הנורמה -או הנורמה כפי שאנחנו תופסים אותה - הם אלה שיקבעו את הכיוון אליו יתפתח הדימוי העצמי שלנו.

מה המשמעות של דימוי עצמי נמוך בחיינו? אם נוכל רגע לדמיין עולם בלי שיפוט עצמי מוקדם- כלומר, בלי דימוי עצמי חיובי או שלילי - במצב כזה היינו מצפים שמי שאכן מוכשר יותר לפעולה מסוימת יצליח בה יותר. למשל, מי שיש לה חוש כיוון טוב יותר תצליח יותר בניווט, ומי שפחות- אז פחות תצליח. אלא שבמציאות זה לא בדיוק ככה.

חלק נכבד מההצלחה שלנו במשימות תלויה במידה שבה אנחנו מאמינים שנצליח. כך למשל ניטה להתאמץ יותר, כאשר אנחנו מאמינים ביכולת שלנו להצליח ובכך למעשה נשפר את הסיכויים שלנו להצליח. אם אנחנו מאמינים שניכשל- כלומר, הדימוי העצמי שלנו בנושא זה נמוך- ייתכן שנימנע, כלומר אפילו לא ניגש למשימה- בין אם יש לנו את הכישורים אליה ובין אם לאו. אם הדימוי העצמי שלנו מאוד נמוך, ייתכן והוא יצבע לא רק אספקט מסוים לגבי עצמנו, אלא את התפיסה העצמית שלנו באופן גורף. כך למשל ישנם אנשים עם דימוי עצמי נמוך, שחוויה יחידה של כישלון – נניח במבחן – מיד צובעת את חוויתם את עצמם ככישלון שמשליך על מכלול הכישורים שלהם.

אז מה בכל זאת נוכל לעשות כדי לשפר דימוי עצמי נמוך? נהוג להתייחס למספר אספקטים משמעותיים בהקשר של טיפול בדימוי עצמי נמוך- הראשון שבהם הוא ההבחנה בין דימוי עצמי נמוך מציאותי ולא מציאותי. ייתכן והדימוי העצמי שלי כחוטבת עצים יהיה מאוד נמוך- אבל זה מציאותי, מכיוון שמעולם לא חטבתי עצים. לרוב האנשים הסובלים מדימוי עצמי נמוך זה לא בדיוק המצב. אלא הדימוי העצמי הנמוך משפיע על התפיסה שלהם את יכולותיהם בתחומים שבהם אולי טובים - ואצל חלק מהאנשים אפילו בתחומים שהם מצטיינים בהם!

אז הנה שני טיפים פרקטיים לשיפור המצב:

- הפיכת סימני קריאה לסימני שאלה – כלומר, הטלת ספק במה שאצלנו קיים כקביעה. . אם אנחנו חווים את עצמנו כנהגים גרועים - כלומר הדימוי העצמי שלנו בנהיגה הוא נמוך, אנחנו ננסה להפוך את הקביעה הזאת לשאלה. האם אני נהגת גרועה? מה הקריטריונים לנהגים טובים וגרועים? מי קובע את הקריטריונים האלה? איך אני נמדדת בקריטריונים האלה? וכן הלאה. שלב זה מאוד משמעותי שכן יש פה שינוי מהותי בדפוסי החשיבה שלנו- אנחנו לוקחים את הקביעות השליליות ובודקים אותן. רוב האנשים יופתעו מאוד מהתוצאות של אותנו בדיקות במציאות. התנסות מחודשת. שלב מורכב עבור רבים מהאנשים הסובלים מביטחון עצמי ירוד, אבל חיוני. כך למשל, אם היה לי דימוי עצמי שלילי לפיו אני נהגת לא טובה, ואז הצלחתי להטיל ספק באותה קביעה, השלב הבא יהיה לנהוג עוד ולנסות לחוות את הנהיגה שלי באופן שונה. ההתנסויות החוזרות האלה יכולות להיות לא פשוטות שכן כל התנסות טומנת בחובה את האפשרות לכישלון. אבל מטרת ההתנסות היא לא רק להצליח במטרה שהצבנו לעצמנו, אלא עצם ההתנסות עצמה היא זו שתעזור לנו לבנות דימוי עצמי משמעותי וחיובי יותר.

את כל אלה ועוד אנחנו יכולים לעשות בליווי של טיפול תומך שיש בו את הקשר שיתמוך, ילווה וינחה את התהליך והשינוי שאנחנו רוצים להגיע אליו.